לזכרו של פרופ' צבי ארד

לזכרו של פרופ' ארד מאת פרופ' בועז צבאן

היום הלך לעולמו פרופ׳ צבי ארד. רציתי לשתף כמה פרטים, מנקודת המבט האישית שלי. איני בטוח לגבי הפרטים המדוייקים, כי זכרוני אינו חזק, ואשמח אם תתקנו בתגובות.

איני בטוח לגבי הפרטים המדוייקים, אבל כנראה בשלב מסויים של לימודיו לאחד מתאריו במתמטיקה, הוא עבד במקביל כמורה בישיבה תיכונית (אולי כפר גנים?). כאדם שאפתן כבר אז, הוא הצליח להדביק את המנהל בהתלהבותו להגיש את תלמידיו לבגרות 5 יחידות במתמטיקה, ושנה לפני הזמן הרגיל (כתה י״א). שימו לב: כיתה רגילה בישיבה תיכונית, לא תלמידים שעברו מבחני סינון! והכתה הצליחה!

אולי זה היה הקדימון למה שהגיע אחר כך. כאשר פרופ׳ ארד חבר סגל במחלקה למתמטיקה, הוא הוגה יחד עם פרופ׳ ברנארד פינצ׳וק (ייבדל לחיים ארוכים) הקמת מסגרת שתאפשר לתלמידי תיכון להתחיל ללמוד לתואר במתמטיקה בעודם בתיכון. בשלב ראשון, התכנית פנתה לביה״ס הטכנולוגי ״אמי״ת גוש דן״. אולם (לא ברור לי באיזו צורה) הם גם פנו לבתי ספר ביישובים שהם יותר ב״פריפריה״ והציעו להם להתחיל תכנית מקדימה. למזלי, כלומר ברוב חסדי ה׳, הם הגיעו גם לביה״ס שלי, פרקאוף אור יהודה. קבוצה של תלמידים מבית ספרי התחילה ללמוד אצל ד״ר שמחה הורוביץ, למדנו דברים בסיסיים במתמטיקה (אינדוקציה, קומבינטוריקה, וכדומה). במקביל אלינו הודרכו קבוצות ממספר בתי ספר אחרים. לאחר סיום קורס בסיסי זה עברנו סינון, וחלקנו המשיך לקורס נוסף, בהדרכת ד״ר שלמה יאנץ, שנועד ללמד אותנו בצורה מהירה את כל החומר של הבגרות (טריגונומטריה וכדומה), כדי שנוכל מיד לאחר מכן ללמוד קורס אקדמי אמיתי, לתואר ראשון. לאחר בחינה נוספת, מהקבוצה שלי נדמה לי שרק אני המשכתי לתואר, אבל היו עוד כמה תלמידים מקבוצות אחרות.

בשנת התואר הראשונה, אני זוכר את פרופ׳ ארד, ששמר על קשר עם השטח. דיברתי אתו לעתים, איני זוכר על מה. אה, כעת אני נזכר במשהו: אני והוריי מולו, נרגשים כאנשי פריפריה (אור יהודה של פעם זה לא מה שהיא היום), והוא מסביר לי כמה זה נחמד להיות פרופ׳ למתמטיקה - הנה, לאחרונה נסעתי לכנס בחו״ל, וכו׳. ואני בטח חושב לעצמי, הלואי שאצליח לקבל תואר ראשון. הוא צדק. באמת נחמד להיות פרופ׳ למתמטיקה. 

 מה הוא ידע עליי שהוא דיבר לפני שלקחתי אפילו קורס אקדמי אחד על איך זה להיות פרופ׳ למתמטיקה? לה׳ הפתרונים.

פרופ׳ ארד ופינצ׳וק ארגנו לי מלגות שכיסו את עלות לימודיי, לפחות בשנה הראשונה. כמשפחה די הדוקה מבחינה תקציבית, זה היה משנה משחק עבורי.

לא הרביתי לדבר עם צבי, החיים סחפו אותנו במערבולותיהם, אבל כל פעם שפגשתי אותו (אחת לכמה שנים), ליבי נמלא שמחה. כמו לפגוש אבא טוב. תמיד כששאלתי אותו מה שלומו, הוא הגיע תוך כמה מלים לומר משהו על התכנית לנוער מוכשר (שבצורתה הבסיסית הוא ייסד כנ״ל, ומאז הוא תמיד פעל בשבילה), על מאבקיו ביוזמות הרב פירון שכמעט הורידו אותה לטמיון, וכדומה.

התכנית, שלדעתי בלי פעולותיו הנזכרות לא היתה מגיעה לאן שהיא נמצאת היום, תרמה לעם ישראל ומדינת ישראל בקנה מידה שאיני יודע אם יש לו אח ורע. מדי שנה מסיימים עשרות תלמידים מבריקים תואר למתמטיקה תוך שנה לאחר התיכון, ומתגייסים לעמדות מפתח בצה״ל, ומשם מובילים באקדמיה ובהייטק. אנשים איכותיים עם הכנה איכותית, שמשפיעים על הכלכלה, הביטחון, וההשכלה במדינת ישראל.

באופן מדהים, אחרי שלא הייתי בקשר עמו משהו כמו שנה, לאחרונה ממש פגשתי אותו באזכרה של קרוב משפחה שלי (שהתפלל עמו באותו בית כנסת). הוא נראה נהדר, צלול ובהיר כתמיד. לא הרבה ימים אחר כך, בתאריך 15.1.18 (כך אומר המייל שלי) הוא התקשר אליי בשעת לילה ובדרכו הצנועה והאופיינית התנצל על הסיטואציה הלא רגילה שהוא פונה אליי בשעה מאוחרת, כיון שהוא צריך המלצה עבור נכד שלו שלומד בתכנית שלנו (ומצטיין בה), וההמלצה חייבת להמסר עד מחר. האמת, היה לי קשה לקבל מהצד הטכני, כי הייתי לחוץ על משהו ותכננתי להקדיש לו את הערב. אבל לא התכוונתי לרגע לסרב. הרגשתי זכות מענגת להחזיר טיפה מן הים למי שכל כך השפיע לטובה על מסלול חיי. כתבתי את ההמלצה ושלחתי, די מאוחר בערב, אבל צבי הגיב עוד באותו ערב, וכתב כי ההמלצה ריגשה אותו. איזה מזל שלא פיספסתי את ההזדמנות הזו. היום למדתי כי ימים בודדים לאחר מכן הוא לקה בשבץ שממנו לא קם, והיום נפטר.

לראשי מתגנבת בעל כרחי מחשבה שעם השאיפה המתמדת שלו לקדם דברים מועילים, פרופ׳ ארד מגיע לגן עדן וכבר מבקש לדבר עם האחראים. אולי יש לו רעיון איך לקצר הליכים בגיהינום כדי שהאנשים יוכלו להגיע לגן עדן מהר יותר. אולי לשפר תנאים בגן עדן, ואולי איך לעזור לנו, שעדיין נמצאים כאן. איני זוכר אותו דואג לעצמו, אבל בטוח שה׳ ישלם שכרו לטובה ולברכה.

יהי זכרו ברוך.