מונחים לציון חודשים חסרים ומלאים ביהדות העתיקה
בלוחות ירחיים חלק מן החודשים הם בני 29 ימים ואחרים הם בני 30 ימים. בעברית המודרנית אנו מציינים את הסוג הקצר בשם חודש חסר, ואת הסוג הארוך בשם חודש מלא. מונחים אלה מופיעים לראשונה בתלמוד. בהרצאה אנסה לטעון כי ניתן לשחזר שימוש במונח "חודש חסר" כבר בנוסח הארמי של ספר המאורות שנמצא בקומראן. זהו ספר אסטרונומי מן המאה השלישית לפני הספירה לערך, שבין היתר המנסה לסנכרן בין לוח ירחי אידיאלי ללוח שמשי אידיאלי בן 364 ימים שהיה מקובל מאוחר יותר בכת קומראן. המצאותו של המונח בספר קדום כל כך היא מפתיעה שכן המונחים התנאיים לסוגי החודשים הם: בזמנו ובעיבורו לגבי ירח שנראה לראשונה בלילה לאחר 29 ימים או לאחר 30 ימים בהתאמה. בהרצאתי אטען שהמונחים התנאיים משנים בכוונה את המונחים המקובלים עד לזמנם כחלק מהמאבק הכתתי על הלוח. בעוד שכת קומראן טענה שלוח השמש הוא עדיף, כי לא חסרים בו ימים, המינוח התנאי נותן עדיפות לחודשים קצרים בהם הירח נראה "בזמנו", כלומר בזמן הראוי. בתקופה האמוראית שכך כבר המאבק הכתתי, ועל כן ניתן היה לחזור למונחים הקדומים ללא חשש.
תאריך עדכון אחרון : 14/02/2022