הלוח העברי: סינכרוניזציה - בין חשבון לחווייה

יום ג', 04/06/2019 - 17:00
Speaker: 
Seminar: 
Place: 
Abstract: 

הרמב"ם וסיעתו סוברים שבנוסף לחשבון הקובע את קידוש החודש יש צורך בעדים ובקידוש בית דין. את העדים בודקים על פי החשבון, וכללי החשבון פוזיטיבסטיים במהותם. מדוע יש צורך בעדים ובבית דין, הלא מספיק מתמטיקאי טוב שיקבע את החודש. יתר על כן, הרמב"ם בספר המצוות, ובהלכות קידוש החודש, כותב שגם בזמננו אנחנו צריכים את בני ארץ ישראל לקידוש החודש, ואין אנו סומכים על חשבון הנעשה בחוץ לארץ. איזו משמעות יכולה להיות בזהותו של עושה החשבון בחשבון שכלליו פשוטים עד כדי ש"אפילו תינוקות של בית רבן מגיעין עד סופו בשלשה וארבעה ימים" כדברי הרמב"ם במשנה תורה.

ההסבר לכך נעוץ בתכליתו של הלוח העברי לבנות סינכרוניזציה בין המעגל הצירקאדי היהודי-אנושי והטבע לבין המהויות התורניות של הזמן.  ההלכה כולה, והלכות הקודש בכללה, היא מערכת כאוטית שיש לה מושך מוזר המורכב משלשה גורמים: א. הריגור ההלכתי והמתמטי ב. החווייה האנושית הפשוטה. ג. הדיין, או בית הדין, המייצר את ההלכה המעשית. 

לכן אין די בחשבון כשלעצמו, והסינכרון אינו יכול להיעשות רק מול החשבון. הוא צריך להיות מול תוצאה המורכבת מן החווייה הטבעית, החשבון, והחלטת בית הדין. מכאן גם סמכותו המיוחדת של בית הדין בקידוש החודש.

כיוון שהסינכרון הוא מול החווייה הטבעית, מקומה של חווייה זו הוא דווקא בארץ ישראל. לכן כאשר אין בית דין בארץ ישראל, חוזרים את החווייה כשלעצמה, ואנשי ארץ ישראל צריכים להיות מאוחדים סביבה. כלומר: צריכה להיות הסכמה שהירח שהתחדש על פי החשבון, וחודש האביב שנקבע על פי החשבון, אמנם מחוברים גם לחווייה של התחדשות הירח בשמים, ושל האביב בעולם. לכן אנשי ארץ ישראל יכולים שלא לאשר את החודש או את העיבור היוצא מן החשבון, ולומר שיש לדחות את העיבור או לעבר מוקדם יותר. כאשר הם מסכימים שהחשבון מתאים לחווייה במדה מספקת, הם נותנים את היסוד הנוסף שהלוח בנוי עליו.

עניין זה מסביר הלכות רבות בקידוש החודש, בעיבור השנה, בדיני יום טוב של גלויות, ובמחלוקת חשובה בין הבבלי לירושלמי בעניין שלושה רועי בקר.

כמו כן שיקולים אלה מסבירים היטב את שיטתו התמוהה של החזון איש בעניין קו התאריך הבינלאומי, ואת תפיסת מקומה של ירושלים בדבריו.

להרצאה המצולמת